העין – מבנה ותפקוד

מהו מבנה העין וכיצד היא מתפקדת? כל המידע במאמר לפניכם:

• לחמית (conjunctivitis)

  הלחמית הינה קרום רירי עדין שמצפה את החלק הקדמי של העין ואת החלק הפנימי של העפעפיים. הלחמית מכילה כלי דם רבים. בין תפקידיה אחראית הלחמית על מנגנון ההגנה של העין מזיהומים חיצוניים ועל יצור הדמעות הקבועות הגורמות לסיכוך העין, כלומר לשמירה מתמדת של רטיבות העין. הלחמית רגישה לשינויים ומגיבה מייד בגודש של כלי הדם שלה. כאשר העין “אדומה” – במרבית המקרים מדובר בגודש של כלי דם בלחמית שנגרמים מגירוי, דלקת או זיהום של הלחמית. דלקת לחמית (conjunctivitis) הינה הסיבה השכיחה ביותר ל”עין אדומה” ויכולה להיגרם מחשיפה לגופים / חומרים זרים, מתגובה אלרגית, מזיהום וירלי או חיידקי, או ממחלות רבות אחרות הפוגעות בעין החיצונית.

  

• קרנית (cornea)

  בקדמת העין יש אזור עגול שקוף המהווה את ה”חלון” לעין הפנימית – הקרנית. כאשר מסתכלים על עין בפרופיל רואים כי הקרנית היא כיפה שקופה שבולטת קדימה. דרך הקרנית נכנסות קרני האור לתוך העין. הקרנית חייבת להיות רטובה כל הזמן על מנת לשמור על שקיפותה. במקרים של “עין יבשה” העין לא מצליחה לשמור על רטיבות מתמדת של הקרנית ונגרמת כתוצאה מכך תחושת צריבה, אי נוחות, ובמקרים חמורים אף הפרעה לראיה .הקרנית הינה החלק עליו מבוצעים ניתוחי הרפרקציה ניתוחי לייזר להסרת המשקפיים. בניתוחים אלו משנה הלייזר את מידת קמירותה של הקרנית וכך משתנה אופי שבירת הקרניים בעין.

• לובן העין (sclera)

  המעטפת החיצונית של העין קרויה לובן העין. זו שכבה לבנה וקשיחה ששומרת על צורתה העגולה של העין ומגינה על החלקים הפנמיים יותר של העין

  

• קשתית (iris)

  קשתית הוא החלק של העין שנמצא מאחורי הקרנית ומעניק לה את צבעה (עיניים חומות, עיניים כחולות וכו – למעשה מדובר בקשתית בצבע חום כחול וכו) הקשתית היא איבר שרירי המשמש בעין כצמצם במצלמה. תפקידה לווסת את כמות האור הנכנס לעין בתנאי תאורה שונים ובמרחקים שונים. האור חודר לחלק הפנימי של העין דרך פתח עגול במרכז הקשתית – האישון. בקשתית ישנם שתי מערכות שרירים, אחת מיועדת לכיווץ האישון והשנייה להרחבתו. באור חזק פועלת המערכת המכווצת וגורמת להקטנת האישון, ולהפך, באור חלש, פועלת המערכת המרחיבה, הגורמת להגדלת האישון.

• אישון (pupil)

  האישון הוא למעשה הפתח הקיים במרכז הקשתית. האישון הוא אותה נקודה שחורה אותה אנחנו רואים כאשר אנחנו מסתכלים לתוך העין. בתנאי תאורה שונים משתנה כאמור גודלו של האישון.

  

• עדשה (lens)

  העדשה הינה איבר שקוף הנמצא מאחורי הקשתית והאישון. תפקיד העדשה לרכז ולמקד את קרני האור הנכנסים לעין במרכז הרשתית ועל ידי כך לאפשר לנו ראיה חדה וממוקדת של האובייקט עליו אנו מתבוננים. עד הגיענו לגיל 40-50 העדשה יכולה לשנות את עובייה על ידי פעולות שרירים המחזיקים אותה, וכך היא משנה את שבירת קרני האור ומאפשרת התמקדות באובייקטים רחוקים וקרובים לפי הצורך. החל משנות הארבעים לחיים העדשה מאבדת מגמישותה ולכן מרבית האנשים בעלי הראיה התקינה, מאבדים בהדרגה את יכולת ההתמקדות לקרוב, וזקוקים לעזרת משקפיים לצורך ראיה חדה לקרוב. כחלק מההתבגרות של גוף האדם, בשלב מסויים בחיים מופיעה התעכרות של העדשה – קטרט/קטאראקט. הקטרקט מפריע לקרני האור לחדור לעין פנימה וכך מפריעה לראיה.

  

• זגוגית (vitreous)

  הזגוגית הינה חומר דמוי ג’לי שקוף הממלא את חלקה האחורי של העין בין העדשה לרשתית. תפקיד הזגוגית הוא בעיקר בשלב התפתחות העין במהלך החיים העובריים (לפני הלידה), ולמעשה במהלך החיים אין לזגוגית כל תפקיד. (לכן כאשר אנחנו מסירים את הזגוגית מהעין בניתוח הויטרקטומיה למשל, אין בכך הפרעה להמשך תפקוד תקין של העין). עם השנים, בדרך כלל מעל גיל 50 יש שינויים במבנה הזגוגית, היא מתכווצת ומתנתקת מהרשתית. לתופעה . קוראים הפרדות אחורית של הזגוגית (posterior vitreous detachment -PVD) כאשר הזגוגית מתנתקת, לעיתים, הקשרים שחיברו אותה לרשתית, צפים בחלל העין, ונראים כעכירות קטנה המטיילת בשדה הראיה ומתוארת כ”זבוב” או “יתוש”, או ראיית “חוטים”. לפעמים הפרדות הזגוגית מלווה בהבזקי אור – “ברקים”. הבזקי האור יכולים להעיד על משיכת הרשתית על ידי הזגוגית המתכווצת בהיקף העין. המשיכה בחלק מהמקרים עלולה לגרום לקרע ברשתית ההיקפית, וזה, עלול להוביל למצב בלתי רצוי של הפרדות רשתית. לכן מומלץ לכל אדם החווה ראיית נקודות בשדה הראיה להיבדק על ידי רופא עיניים. במידה וקיימים הבזקי אור, יש להיבדק בהקדם האפשרי, ובמידה ולא ניתן להיבדק על ידי רופא עיניים בזמן סביר, יש אף לפנות לחדר מיון עיניים באזור המגורים, לצורך בדיקת העין.

  

• רשתית (retina)

  הרשתית היא רקמה דקה המצפה את פני הדופן האחורי של העין. היא נמצאת בחלק העמוק ביותר של העין. עליה מתרחשת ההמרה של גלי האור לזרמים חשמליים שמועברים למוח. פוטורצפטורים photoreceptors – תאים רגישים לפוטונים. פגיעת פוטון בתא יוצרת שינוי כימי דינמי המשחרר אנרגיה ומתחיל תהליך של המרתאנרגיית הפוטון לפולס כימי/חשמלי (לדחף עצבי) . ברשתית ישנם שני סוגים של פוטורצפטורים:קנים rods – ישנם כ-120 מיליון קנים ברשתית. אלו תאים ארוכים ודקים הפועלים בעיקר בלילה. הם נמצאים בעיקר בהיקף הרשתית, ופחות במרכזה. בתאים אלה אין המרה של צבע ושל פרטים קטנים בשדה הראייה.והם פעילים יותר לזיהוי אור שחור/לבן. כמו כן, לוקח להם זמן לשינויי אור. מדוכים cones – ישנם כ-6 מיליון מדוכים ברשתית. אלו תאים קצרים ועבים הפעילים ביום, ונמצאים רק במרכז הרשתית (הנקרא גם fovea ). לתאים אלה תפיסה טובה של צבעים. הם רגישים ביותר לפרטים, ואינם רגישים לשינויי תאורה.

  

• מרכז הראיה (macula)

  מרכז הראיה (“מקולה לוטאה” – הכתם הצהוב, נקרא גם מקולה) הוא האזור המרכזי של הרשתית, אשר אחראי על תפקודי הראיה החדה בעין כגון קריאה, זיהוי פרצופים, ראיה למרחק וכדומה. במרכז המקולה מצויה הפובאה (fovea). באזור קטן זה שגודלו כגודל כשליש המילימטר, כלומר כגודל ראש סיכה, מתרכזים תאים פוטורצפטורים מסוג חרוטים בלבד. במידה ואזור זה נפגע כפי שמתרחש לדוגמא במחלת ניוון הרשתית (AMD) קיימת פגיעה בראיה המרכזית, העין אינה יכולה לאפשר תפקודים עדינים הדורשים ראיה חדה כגון קריאה וראיה חדה למרחק.

  

• עצב הראיה (optic nerve)

  עצב הראיה אחראי על העברת האותות החשמליים מהרשתית למוח. ניתן לדמות אותו לכבל תקשורת. קצהו ממוקם סמוך לאיזור מרכז הראיה, ומורכב ממיליוני סיבים דקים. הסיבים מעבירים את המידע שנקלט על ידי התאים הפוטורצפטורים למוח בצורה של אותות חשמליים, כאשר במוח המידע מתורגם למראות שאנו רואים. קצה עצב הראיה נקרא דיסקה ונראה כבליטה לבנה ברשתית. דרך עצב הראיה נכנסים לעין חלק מכלי הדם העיקריים המזינים את הרשתית. במצבים מסויים, כדוגמת מחלת הגלאוקומה נגרם נזק לעצב הראיה והוא עובר תהליך איטי והדרגתי של התנוונות המתבטא באובדן נפח הדיסקה והופעה של שקערורית גדולה במרכזו.